הסתמכות על דוח ביקורת פנימית כראיה משפטית

בפסק הדין להלן בית המשפט משתמש בדו"ח המבקר כראיה בבית המשפט.

ת"א (חיפה) 1009/00 - בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ברוידא ושות

ב 22.6.08 נתקבל פס"ד בתביעה של בנק דיסקונט כנגד רו"ח בטענת רשלנות של רו"ח בדו"חות הרבעוניים והשנתיים שלא שיקפו את מצב החברה שהגיע כדי התמוטטותה. טענת הבנק הייתה כי רו"ח בדו"חות שלו התרשלו ולכן הוא תובע אותם לפיצוי. ביהמ"ש קבע כי גם אם רו"ח התרשלו הבנק היה צריך להוכיח כי כשנתן אשראי לחברה הוא הסתמך על הדו"חות החשבונאים הללו. בית המשפט טען כי הבנק לא הצליח להוכיח את המרכיב הזה, דהיינו שבהחלטתו הוא הסתמך על הדו"חות הכספיים. מה שמעניין מבחינתנו הוא שבית המשפט מסתמך בקביעתו על דו"חות מבקר הפנים של הבנק בפסק הדין שלו כנגד הבנק למרות שעל פי החוק דו"ח מבקר פנימי לא יכול לשמש ראיה בהליך משפטי.

בפס"ד נאמר: "טענות אלו של הנתבעים הן כבדות משקל, חלקן מעוגן בראיות. כך למשל, מדו"ח מיוני 1997 של מבקר הפנימי של הבנק אשר בדק לאחר קריסת החברה את פרשת קבוצת מגאסון ( נ/46), עולה בין היתר, כי מנהל סניף " צומת הקריות" של הבנק איפשר לאקריא - לי לחרוג ממסגרת האשראי מבלי שהתקבלו בבנק בטוחות כנגד חריגה זו; וכי הבנק חדל מלזהות בזמן אמת שעיקר הבטוחות שנתקבלו על ידו מקבוצת מגאסון היו שיקים של צדדים קשורים אשר בסופו של דבר חוללו..." לאמור עולה מהאמור לעיל הוא שבית המשפט השתמש בדו"ח מבקר הפנים כראיה בהליך המשפטי כנגד הבנק עצמו.

פסה"ד מציג קו שונה מפסקי הדין שבעבר. הקו בעבר היה שמידע מדוח ביקורת הוא חסוי וכוחו בפנימיותו. הקו המנחה החדש הוא שאנו מכירים בזה שחוק חופש המידע מחייב חשיפת המידע אלא אם הוכח אחרת. יש לחשוף את המידע אלא אם ניתן להצדיק את הצורך באי חשיפתו. הפעם הראשונה הייתה בפס"ד אנדריאס זוהיר נגד המל"ל ובהמשך. בפס"ד משרד התחבורה נאמר שמקובל על השופט שיש מידע חסוי אבל על משרד התחבורה להוכיח זאת (הנטל עליו), ולא אף אחד אחר, מדוע אין לחשוף את המידע. במילים אחרות: הכל פתוח אלא אם יוכח אחרת

This web site uses Kentico CMS, the content management system for ASP.NET developers.